החלטה בתיק בש"פ 4650/05

• 1.        בקשה להארכת מעצר רביעית מעבר לתקופה של תשעה חודשים לתקופה של תשעים יום, מיום 20.5.05 או עד למתן פסק דין בת.פ. 1009/04 בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, לפי המוקדם.

• 2.        נגד המשיבים ו-14 נאשמים נוספים הוגש כתב אישום המייחס להם עבירות של ניהול, ארגון וכיוון פעילות של ארגון פשיעה על-פי סעיף 2(א)(1) לחוק מאבק בארגוני פשיעה תשס"ג-2003 (להלן - חוק ארגוני הפשיעה). כמו-כן, ייחס כתב האישום למשיבים עבירות של גניבה בידי מורשה על-פי סעיף 393 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן - החוק או חוק העונשין), גניבה בנסיבות מחמירות על-פי סעיף 384 לחוק העונשין בצרוף סעיף 3 לחוק ארגוני הפשיעה, החזקת נכסים שהושגו בפשע על-פי סעיף 411 לחוק העונשין ושיבוש מהלכי משפט על-פי סעיף 244 לחוק, והכל במסגרת ארגון הפשיעה.

• 3.        מכתב האישום עולה כי המשיבים ושאר הנאשמים בת.פ. 1009/04, היו מאוגדים בארגון פשיעה, כאשר המשיב 1 שימש כראש הארגון, ואילו המשיב 2 שימש כעוזרו ויד ימינו של המשיב 1. במסגרת הארגון חברו המשיבים למטרות פליליות, אשר כללו תכנון והוצאה לפועל של גניבת מכולות מנמלי אשדוד וחיפה, פריצה למחסנים, אחסון הסחורות הגנובות, והפצתן לאחר מכן לקונים שונים. שוויין הכספי של הסחורות שנגנבו עומד, על-פי האמור בכתב האישום, על סכום של 23 מיליון ש"ח.

• 4.        בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה למעצרם של המשיבים, ושל הנאשמים 3-9 בכתב האישום עד לתום ההליכים. זאת, לאור מסוכנותם של המשיבים, כפי שהיא עולה מהמעשים המיוחסים להם, ובעיקר לאור היקף פעילותם העבריינית ותחכומה. כמו כן התבססה הבקשה על החשש לשיבוש הליכי משפט, לאור האישום המייחס למשיבים שיבוש מהלכי המשפט.

• 5.        ביום 11.3.04 הורה בית המשפט המחוזי על מעצרם של המשיבים עד תום ההליכים, ועל שחרורם של שאר הנאשמים. על החלטה זו הוגשו שלושה עררים; המבקשת עררה על ההחלטה לשחרר את שאר הנאשמים (בש"פ 2557/04), והמשיבים עררו על מעצרם (בש"פ 2617/04 ובש"פ 3109/04).

• 6.        ביום 22.3.04 דחה בית משפט זה (השופט א' גרוניס) את העררים של המבקשת ושל המשיב 1. בית המשפט קבע כי קיימת תשתית לכאורית מוצקה כנגד המשיב 1, שיש בה להצביע, בין היתר, על תפקידו הבכיר ורחב ההיקף במסגרת ארגון הפשיעה, ועל אשמתו בחלק בלתי מבוטל מעבירות הגניבה המיוחסות לו. בית המשפט התחשב גם בחומרת האישומים ובעברו הפלילי של המשיב 1 וקבע כי אין מקום לשקול חלופת מעצר. ביום 4.5.04 דחה בית המשפט (המשנה לנשיא א' מצא) גם את עררו של המשיב 2.

• 7.        ביום 20.6.04 דחה בית המשפט המחוזי את בקשתו של המשיב 1 לעיון חוזר בהחלטת המעצר. ביום 4.7.04 ערר המשיב 1 על החלטת בית המשפט המחוזי, אך משך את עררו מספר ימים לפני הדיון. ביום 26.8.04 דחה בית המשפט המחוזי בקשה נוספת של המשיב 1 לעיון חוזר בהחלטת המעצר.

• 8.        ביום 28.10.04 קיבל בית משפט זה (השופטת א' פרוקצ'יה) בקשה להארכת מעצרם של המשיבים בתשעים ימים (בש"פ 8882/04). מעצרו של המשיב 2 הוארך בהסכמתו. בית המשפט קבע כי מדובר במשפט מורכב הדורש מועדי הוכחות רבים וזמן שיפוטי רב, וכי שחרורו של המשיב 1 כרוך בסכנה לציבור, גם בשל חשש להישנות מעשי העבירה, וגם בשל החשש לשיבוש הליכי משפט והימלטות. זאת, לאור עברו הפלילי של המשיב 1 בתחום עבירות האלימות והרכוש.

• 9.        ביום 4.1.05 הגישה המבקשת בקשה שנייה להארכת מעצרם של המשיבים (בש"פ 123/05). בית המשפט (השופט ס' ג'ובראן) נעתר לבקשה, והאריך את מעצרם של המשיבים בתשעים ימים נוספים. בית המשפט קבע כי לאור חומרתן של העבירות ואופי המעשים המיוחסים למשיבים, המעידים על מסוכנות רבה, ולאור החשש משיבוש הליכי משפט ואפשרות הימלטותם של המשיבים, שחרורם של המשיבים כרוך בסכנה לציבור.

           ביום 24.2.05 דחה בית המשפט המחוזי בקשה נוספת של המשיב 1 לעיון חוזר בשאלת מעצרו. על החלטה זו הגיש המשיב 1 ערר (בש"פ 2445/05), אך הערר נמחק לבקשתו.

• 10.     ביום 4.4.05 הגישה המבקשת בקשה שלישית להארכת מעצרם של המשיבים (בש"פ 3328/05). בית המשפט (השופט א' רובינשטיין) נעתר לבקשה באופן חלקי, והורה על הארכת מעצרם של המשיבים ב-40 ימים. השופט רובינשטיין ציין בהחלטתו, כי מחד, כעולה מן ההחלטות שבדקו את הראיות לכאורה, מדובר במי שעל פני הדברים עברו עבירות חמורות, המצביעות על מסוכנות לציבור. בהיבט זה יש להביא בחשבון גם את עילות שיבוש ההליכים וההימלטות. מאידך גיסא, ציין השופט רובינשטיין בהחלטתו, נוכח חלוף הזמן, שהוא גורם משמעותי העשוי להביא להסטתה של נקודת האיזון, בהתחשב בכך שהמשפט אינו מתנהל בקצב משביע רצון, כשלתקופת ההארכה המבוקשת לא נקבעו מועדי הוכחות כלל ועיקר, ונוכח זכויותיהם של המשיבים, ישנו קושי גדול להאריך את המעצר בדרך זו, שעה שהקושי רובץ  בנסיבות הקיימות לפתחה של מערכת המשפט, אף שהוא אובייקטיבי. נוכח האמור נקבע שהמעצר יוארך ב-40 יום, והתביעה תגיש לבית המשפט המחוזי בקשה למציאת מועדים במהלך תקופת ההארכה הנוכחית. התביעה פעלה על-פי הוראתו של השופט רובינשטיין והגישה בקשה לקביעת מועדים נוספים, אך בקשה זו נדחתה על-ידי בית המשפט המחוזי.
• 11.     בסך הכל התקיימו עד כה בפני בית המשפט המחוזי 19 ישיבות בהן העידו 41 עדי תביעה. הצדדים נחלקו ביניהם במהלך הדיון לפניי בדבר מספרם של עדי התביעה שעוד אמורים להעיד. נוכח זאת, הוריתי לצדדים להגיש רשימות מדויקות של עדי התביעה שכבר העידו ועדי התביעה שעוד אמורים להעיד. חרף הגשת רשימות כאמור, התמונה לא התבהרה, כאשר המחלוקת נעוצה, ככל הנראה, בשאלה מיהם העדים שעל העדתם ויתרו הנאשמים. נראה שבעניין זה נפלה גם מחלוקת בין המשיב 1 לבין בא-כוחו, ולצורך כך נקבעה ישיבה נוספת בפני בית המשפט המחוזי ליום 2.6.05. לטענת המבקשת, נותרו לתביעה עוד כ-16 עדים, מהם ארבעה שותפים של המשיבים שהורשעו בהסדרי טיעון. הודעה זו של המבקשת אינה ברורה כל צרכה, שהרי בכתב האישום נכללים (כולל עדים שהוספו לכתב האישום) 142 עדים, ואם נפחית ממספר זה את העדים שהעידו (41) ואת העדים שלטענת המבקשת הנאשמים ויתרו על העדתם (47), עדיין נותרו כ-50 עדי תביעה שטרם העידו. ביום 6.6.05 הודיעה באת-כוח המבקשת שבית המשפט המחוזי קבע ישיבה נוספת ליום 9.6.05 בה אמורים להיקבע מועדי הוכחות נוספים. אולם, בהודעה נוספת מיום 10.6.05 נמסר שבאותה ישיבה לא נקבעו מועדי הוכחות נוספים, אך נקבעה תזכרת ליום 21.6.05, שאז אמורים להיקבע מועדים כאמור. בשלב זה, המשפט קבוע ל-4 מועדי הוכחות נוספים בחודש יולי 2005.

• 12.     לטענת המבקשת, מסוכנותם של המשיבים נקבעה בשורה של החלטות. המעשים המיוחסים להם בכתב האישום, ובעיקר התחכום והשיטתיות במעשים, מצביעים על מסוכנות המשיבים, חרף העובדה שמדובר בעבירות רכוש. כל זאת, יחד עם האישום בניסיון שיבוש הליכי המשפט, מעידים, לטענת המבקשת, על כך שלא ניתן להסתפק בחלופת מעצר. המבקשת מציינת כי למשיב 1 עבר פלילי בעבירות של החזקת מכשירי פריצה, הסגת גבול פלילית, תקיפה בתנאים מחמירים, והפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו. למשיב 2 עבר פלילי הכולל עבירות אלימות, מרמה וסמים בגינן הוא ריצה עונש מאסר בפועל של 36 חודשים. להערכת המבקשת ניתן יהא לסיים את פרשת התביעה בארבעת מועדי ההוכחות הבאים, אשר קבועים בתוך תקופת ההארכה לחודש יולי 2005.

• 13.     לטענת בא-כוח המשיב 1, הארכת המעצר בפעם הרביעית מרוקנת מתוכן את החריג שנקבע בסעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), תשנ"ו-1996. לטענתו, משלא נקבעו ישיבות נוספות על-ידי בית המשפט, החלטת השופט רובינשטיין על הארכת המעצר השלישית (בש"פ 3328/05) מחייבת את שחרורם של המשיבים. על כך מוסיף בא-כוח המשיב 1 כי העבירות בהן מואשם המשיב 1 הינן עבירות רכוש, וההכרזה על המשיב 1 כעומד בראש ארגון פשיעה מופרכת ומוגזמת, ונועדה ליצור "מעטפת אימים" על ההליך. כל זאת, לנוכח שחרורם של שאר הנאשמים בפרשה, ובשל העובדה שהקריטריונים לאפיון ארגון פשיעה טרם נבחנו על-ידי בית משפט זה.

• 14.     בא-כוח המשיב 2 טוען כי עבירות הרכוש בהן הואשמו המשיבים אינן מצביעות על מסוכנותם של המשיבים לציבור שכן מדובר בעבירות רכוש בעלות גוון של מרמה, ולא של אלימות. בא-כוח המשיב 2 מוסיף וטוען, שעבירת שיבוש הליכי החקירה בה מואשמים המשיבים, בוצעה טרם פתיחת החקירה בפרשה זו, ועל-כן, יש בה כדי להצביע על תחכום, אך לא על שיבוש הליכי חקירה או משפט. כמו כן נטען כי חלקו של המשיב 2 באישום זה, כפי שעולה מכתב האישום, נובע רק ממעמדו ההיררכי הנטען בארגון הפשע, ולא ממעשים שביצע בפועל.

• 15.     הפרשה שבפנינו סבוכה. מעורבים בה 16 נאשמים ו-142 עדי תביעה. כפי שכבר נזכר, הצדדים חלוקים ביניהם באשר למספר עדי התביעה שטרם העידו. ברם, יהא אשר יהא מספרם המדויק של עדי התביעה שטרם העידו, ברור שבקצב הנוכחי, שמיעתו של המשפט, כולל פרשת ההגנה, הסיכומים ומתן הכרעת הדין, תארך עוד חודשים רבים.

           מנגד, מסוכנותם של המשיבים לציבור, כפי שהיא עולה מהחלטות קודמות שניתנו בעניינם, אינה מוטלת בספק, והיא מצויה, כך נראה, ברף העליון של המסוכנות הכרוכה בעבירות רכוש. לכך נוסף מימד מיוחד של חומרה ומסוכנות העולה מכך שמדובר, לכאורה, בארגון פשע. על אלה נוספות עילות השיבוש וההימלטות. חרף כל אלו, עדיין מדובר במסוכנות הנשקפת, בעיקרה, לרכושו של הציבור ולא לחייו או לשלמות גופו של מי מהציבור.

           אשר להחלטתו של השופט רובינשטיין, אין בידי לקבל את טענת המשיבים כי אותה החלטה מחייבת לשחררם. השופט רובינשטיין לא קבע בהחלטתו שאם בית המשפט המחוזי לא ייקבע מועדים נוספים, יש לשחרר את המשיבים. כל שעולה מההחלטה הוא, שאם לא ייקבעו מועדים נוספים באופן המאפשר זירוז משמעותי בשמיעת המשפט, לא יהא מנוס מלבחון פעם נוספת את ההצדקה בהמשך מעצרם של המשיבים ואת האפשרות לנטרל את מסוכנותם על-ידי מעצר בית וערבויות גבוהות.

• 16.     משחלפה כשנה וחצי מאז מעצרם של המשיבים, כאשר קצב התקדמות המשפט אינו מניח את הדעת ואין לצפות לסיומו בעתיד הקרוב, כאשר החזקתם במעצר של המשיבים עד לסיום המשפט תחייב, כך נראה, עוד מספר הארכות מעצר, אני סבור שאין מנוס מלבחון את האפשרות לשחרר את המשיבים לחלופות מעצר הולמות בתנאים שייקבעו על-ידי בית המשפט המחוזי, אך זאת, רק לאחר סיום עדותם של ארבעת הנאשמים האחרים, שנטען כי היו שותפים של המשיבים, שהורשעו במסגרת הסדרי טיעון. זאת, משום שלגבי עדויות אלו קיים חשש גבוה של שיבוש הליכי משפט.